שו"ת על שמואל ב יט:כב

ומעתה לא נשאר לי כי אם לסיים בכי טוב דבר תורה לחוד שחדשתי בזכות א״א ומ״ה מת ז״ל בהתעסקי במלאכת העתקת ההלכות קטנות ראיתי הטעם שנתן א״א ז״ל בקריאת שם החלק שני זבח תודה אמרתי אענה אך אנכי חלקי עיין בקרבן חגיגה סל״ג במה שאמרו במדרש רבה פרשת צו על פסוק זובח תודה יכבדנני זובח חטאת זובח אשם אין כתיב כאן וכו׳ שי״ל בענין כוונת המדרש הזה שרצונו לומר שמי שזובח חטאת הוי כאילו זובח את עצמו זה תחת זה מה שהיה ראוי להעשות בו עושים בזאת הבהמה וכמ״ש אדם כי יקריב מכם שהוא יקריב את עצמו וא״כ אם היה אומר זובח חטאת יכבדנני אז היה צודק תיבת יכבדנני בשני כבודים והיה הוא ותמורתו אבל במביאי תודה בית ה׳ בשמחה יביאו את קרבנם קול ששון וקול שמחה א״כ אין צודק בו לומר תיבת יכבדנני. ותירץ החטאת אינה באה אלא על חטא ונמצא שכבודו בקלון שכן המודה בקנס חייב בבושת והטעם משום שהודאתו בפני ב״ד שביישו היינו הבושת העיקרי כמ״ש המפרש׳ ופירשנו על פ׳ (ש״ב י״ט) התחת זאת לא יומת וגו׳ לזה אמר החטאת באה על חטא לכן אין כאן כבוד שאדרבה מזכרת עון אבל מביאי תודה מכבדים אותי בשני כבודים כבוד אחר כבוד האחד הוא בהבאת הקרבן שאמרתי ונעשה רצוני והכבוד הב׳ שכשאומר למה הבאת זה הקרבן מזכיר נפלאות של הנס שנעשה לו והוא להפך מן המביא חטאת שזה מזכיר החטאת וזה הזובח תודה מזכיר הנס. הוא ברחמיו ית׳ יעשה עתנו נס לטובה ויראנו מתורתו נפלאות ועין בעין נחזה ירושלם נוה שאנן גולת הכותרת. וינחלנו השארת הנפשיי יין המשומר בענביו וסעודה המתוקנת ומשומרת. לאוהביו ולשומרי מצוותיו ועושי משמרת למשמרת. ובהעלותי לראות את פני ה׳ צבאות אשר שמים תכן בזרת. אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי והוא רחום יכפר עון ופשע וחטאה. ויטהר משגבי. לבי ורעיוני. רצון יעטרני ודעה ירעני ויזכני להתחיל ולגמור למוד תורתו באהבה ובטהרת ארץ ישראל שיזכנו למען רחמיו לשוב אליה שמח וטוב לב ויתן לי בה כה לעבדו וליראה את שמו הגדול לעשות רצונו כרצונו ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העה״ב. כה מעתיר העבד הצעיר דמחוי קידה קמי רבנן ותלמידהון תלמיד עלוב נבזה תולעת אסקופה דרוסה ונבער מכל דעת הוא עשה בכמוהרר״י יעקב חאגי״ז זלה״ה חותם פה ליורנו בס׳ ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן וגו׳ שנת מי יתן אפו ויכתבון מלי לפ״ק.